אחרי 30 שנה של עיצוב לאחרים, החלטתי שהגיע הזמן לשפר את הבית הדיגיטלי שלי.
מתברר שהניסיון המקצועי הכי חדיש שלי מסתדר מצוין עם ארסנל הפיג’מות שלי.
במשך שלושה עשורים עיצבתי, מיתגתי ודייקתי עולמות ויזואליים לאחרים.
האתר הפרטי שלי? הוא נשאר שם מאחור, מיושן ומנומס, מחכה לתורו בזמן שאני “מתקתקת” פרויקטים ללקוחות.
תמיד הייתה לי סיבה לדחיינות: דדליין בוער, או הווריד המרוקאי שקופץ לי במצח כשמישהו אומר שעיצוב זה “כולה חמש דקות עבודה”.
אבל בגיל 53, משהו השתחרר אצלי, הצמא הזה להפסיק להיות לחישה ולהפוך לצעקה.
הבנתי שאני לא רוצה רק “אתר”, אני רוצה הצהרת כוונות. רציתי מקום שבו הניסיון שלי (זה שלקח לי 30 שנה לצבור) ינצנץ בדיוק כמו שאני יודעת להבטיח לאחרים.
רציתי לפעול מהמקום הכי נוח שלי.
בלי מוסכמות בלי לנתח סיטואציות.
ואז, בשיא הנוחות זה קרה, המחסומים נשברו והמוזה זרמה. אחרי מחברת שלמה של סקיצות בעפרון מחודד ומיליון כוסות קפה האתר החדש שלי, נולד והוא נולד מתוך נוחות מוחלטת.
